ספרי שירה
מבטי על השירה
התחלתי לכתוב שירה כאשר התנסיתי באימהות, תקופה מטלטלת של מעבר משמעותי בחיי. חוויית האימהות לילדים רכים החזירה אותי לילדותי המוקדמת, תקופה בה כילדה בת שנתיים עברתי טלטלה רגשית כאשר אבי חלה בעת שירותו הצבאי ואושפז בבתי חולים למשך חמש שנים ואני נותקתי ממנו וחשתי עצב ונטישה – אירוע מכונן זה הוטבע בתוכי ולהבנתי אני חוזרת אליו בשירה ומבטאת באמצעים פואטיים מערכת שלמה של רגשות הקשורים אליו – געגועים, כעס, רחמים,חרדה, פגיעות ועוד. היסוד האוטוביוגרפי המתאפיין בתחושה של מציאות על סף ערעור נמצא בבסיס הרגשי של כתיבתי.
בשני ספרי "שוברת קרח" ו"שברים לא פשוטים" מודגשת תחושת השבר, המצב המעורער של האדם בעולם. על רקע זה השירה עבורי היא דרך לשלב בין המטריד והמערער לבין המפעים והמייצב. הרחבת הפרספקטיבה של סיטואציות שמקורן בפרטי אל העולם החיצוני או הדמיוני מאפשרת מתן "בית" אופטימי לתחושה קיומית פסימית בבסיסה.
אני נהנית בכתיבה מביטוי רגשות קיצוניים, מתיאורים חזותיים בתמונות ודימויים לעולמות פנימיים וחיצוניים, מביטויים סוריאליסטיים ומשילוב של לשון המקרא, התפילה והאנגלית בשירים. לנטיות אלה מתקשרים מקורות השראה מתחום האמנות החזותית, בעיקר אמנות סוריאליסטית (תחום עיסוקי העיקרי הוא תולדות האמנות) ומתחום הספרות – היוצרים האהובים עלי הם וירג'יניה וולף, עגנון ונתן זך ואני מקווה שהשפעתם ניכרת בשירי.